בשבת האחרונה יצאנו זוגתי החסודה, עבדכם הנאמן, ושובי (כלבי) "הקטנטן" לטייל בגבעה הדרומית ולענג את עינינו בפריחת הרקפות. הגבעה הדרומית משמשת בית גידול אופטימאלי לרקפת הפורחת בימים אלו במלוא תפארתה באזורנו. הגבעה מלאה בחורש המקנה צל, שהוא אחד התנאים שהרקפת המצויה מעדיפה. סלעים ואבנים לרוב הם תנאי נוסף ליצירת בית גידול טוב לרקפות  וכידוע לכם גבעתנו משופעת בהם. לא לחינם כתב לווין קיפניס בשירו הידוע "מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת…". הרקפת המצויה, פקעת רב שנתית הנפוצה בעיקר באזורים הקרים והממוזגים של כדור הארץ, באגן המזרחי של הים התיכון, תורכיה סוריה לבנון ומדינות הבלקן. פקעת הרקפת מכיל רעל הנקרא ציקלאמינין המשמש דייגים לסימום הדגים וחלקיה השונים של הרקפת שימשו בתקופות שונות ליצור תרופות עממיות. מעניין לציין שפקעת הרקפת גם ראויה למאכל אדם, אך רק לאחר קלייה. מידע זה אינו המלצה לעקירת פקעות והכנת מטעמים שונים ממנה. בל נשכח שהרקפת היא פרח מוגן ומוגדרת כפרח הלאומי של ישראל.

בטיול שוטטנו לנו ברחבי הגבעה וחזינו בשלל רקפות הנמצאות כעת בשיא פריחתן. ברקנים בפרחי הסגול שכמו זועק לחרקים "בואו לגמוע מצופי" ומסביבם עדרי חרציות בצהוב הבוהק כאילו מתחרות על ליבם של פרוקי הרגלים המעופפים. אחזתי בידה של עפרה והובלתי אותה לבאר העתיקה הנמצאת בסמוך לבריכת מי החרום. באר אשר היא לא הכירה. מיד, וכדרכן של גננות אשר רואות דבר חדש וחיש חושבות, איך יוכלו להעביר את התגלית שזה אך התגלתה להן לילדי הגן, הכריזה בפני שעוד השבוע תביא את הזאטוטים לחזות בפריחה ובבאר. אמרה וכך גם עשתה! כבר ביום א' כלל הטיול היומי של ילדי הגן ביקור בבאר העתיקה וכך יכלו גם הילדים ליהנות משיפעת הפריחה בגבעה. אתמול בערב קראה לי הגננת שלי לשבת לצידה במחשב ולצפות בתמונות המקסימות של ילדי הגן בטיולם. מי מכם אשר הורה הוא בגן דרור, בטח מכיר כבר את התמנות היפות הללו בהן בין היתר מצולמים הדרדקים פוסעים בשורה תוך כדי שיווי משקל מרשים על גבי צינור המים הגדול שהוביל בזמנו מים מהקיבוץ דרומה, ולמטה אל מטעי האבוקדו אשר היו חיץ בין בחן לבת חפר ולא מזמן נעקרו. מייד בראותי את התמונה הזו נזכרתי בצינור המים שהיה מונח במעלה הגבעה הצפונית (גבעת ההרחבה). צינור זה ליווה את ילדותנו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. הוא נמתח ממרגלות הגבעה שבפאתי מטע האבוקדו הראשון של בחן שהיה בתוך שטח הקיבוץ, ועד לבריכת אגירת המים של מקורות הנמצאת בראש גבעת ההרחבה. צינור זה הוביל מים מהבאר הנמצאת אל מול מגרשי הטניס אל הברכה. כילדים נהגנו לצאת ולטייל על הגבעה, להגיע למרגלותיה, ולחזות שם, בימי החורף, במרבד רקפות מרהיב. הגבעה הייתה מכוסה ב שטיח של סירה קוצנית ועצי זית לרוב… כן אותם עצי זית אומללים עליהם סיפרתי במאמרי "מחאת עצי הזית". לאחר שצפינו ברקפות ובראשנים ששחו להם במי הגשם שנקוו בבריכת הבטון הקטנה שהייתה בעצם תחילתו של  הצינור, חיש טיפסנו על הצינור ואט אט פסענו עליו בעוז ובגאון מלאי שמחה על החוויה היפה הזו. שהגענו לראש ההר, עלינו על בריכת המים של מקורות, וצפינו בנופו המקסים של עמק חפר המשתרע למרגלותינו. נוף שהיה אז ללא הארובות של חדרה בקו האופק וללא מאגר המים הענק של אפיקיי עמק חפר. הם עוד לא נבנו אז… כבוגר גם זכיתי לטייל על אותו צינור, מלווה את ילדיי לריגושים וחוויות ילדות משלהם. ועל כך מודה אני לאלוהים. הורים וילדים לא יזכו יותר לחוויה זו.  כפי שידוע לכם אותה גבעה יפה זרועה היום בבתים ללא רחובות, ורחובות ללא כבישים ומדרכות. הצינור הוטמן באדמה, עצי הזית נעקרו והושלכו אל מותם, הסירה הקוצנית והרקפות הועלו השמימה כקורבן ועולה, זבח ושלמים, למען שכונת ההרחבה.

"והמשכיל בעת ההיא ידום… (עמוס ה' – י"ג )

כאמור הרקפות הפורחות באזורנו, נהנות משפעת הגשם והקור, ופריחתן נמשכת כחודשיים עד שלושה. תנאים אלו נחשבים לתנאי לוקסוס במושגי הטבע ומספקים זמן למכביר המאפשר לרקפת לקיים מחזור חיים שלם הכולל נביטה מהפקעת, לבלוב, פריחה, הפריה ופיזור זרעים שנעשה לרוב בעזרת ידידותינו הנמלים. לא כך נוהגים צמחי מדבר מסוימים כגון החלמונית, אשר בתהליך אבולוציוני מדהים פיתחה את היכולת לזהות את המועד הקצר בו יורד גשם במדבר, לפרוח במהירות להפרות עצמן ולפזר זרעים מהר לפני הנבילה. לזה קוראים הישרדות!!

חברי קיבוץ בחן עוברים תקופה קשה. תקופה בה הם נאלצים להתמודד עם גזרות המשפיעות עלינו ברמה הקיומית. וכן…. גם זה נקרא הישרדות. מכיוון שהמידע הנמצא בידי, לגבי מצבו הכלכלי של הקיבוץ, בעת העברת סמכויות הניהול מהנהלת בחן ליו"ר הועד המקומי הזמני החדש שואף לאפס (אני מניח שהוא עגום עקב הגזרות האחרונות…) לא אבקר את מהלכיו האחרונים של היו"ר המכובד.  רק אומר שכאשר בני אדם נאלצים להתמודד עם בעיות קיומיות בסיסיות כגון מזון ולבוש… אל נא יתפלא כבודו שצעדים חד צדדים בוטים וללא הודעה מראש יעשו גם ע"י פשוטי העם והאספסוף היושב בקרבו. ואנו נידום כמאמרו של עמוס הנביא, עד שנדע יותר.

הכביש שועט לעברי במהירות מתוך אפלת הלילה והרמזור בצומת ניצני עוז מראה ירוק. אני מטה את האופנוע בעדינות שמאלה ומתחיל ללחוץ על המצערת תוך כדי הרמת הילוכים. עד שאגיע לשישי אורותיה של צומת יד חנה נגלים. ה500 סמ"ק שבין רגלי מגיבים יפה ואותה תחושה מוכרת של קמצוץ אנדרנלנין הזורם דרך קבע בדמי בשעת הרכיבה חוזרת. כהרף עין ובהשכבה קלילה חלפתי על פני בת חפר והנה הבית הכל כך מוכר ועם זאת כל כך רעוע….בחן. עשר בלילה ומחזה לא שגרתי נגלה לעיני מיד בעברי את השער. דמיות כהות הנושאת שלטים עומדות להן על כיכר התמרים הראשונה. אני נעצר. מבטים זועמים קמעה מופנים לעברי ואני מדומם את המנוע. האסימון נופל מיד לאחר שאני קורא את השלטים. "גם העץ בבחן מת" קורא שלט אחד, "החיים בבחן הם בזבל" זועק השלט השני. חבורת גברים מתגודדת לה על הכיכר והמחאה מתחילה לקבל ביטוי מעשי. מאה וארבעים אלף שקל שילם כל בית אב בהרחבה לצרכי פיתוח והם חיים ללא כבישים, שבילים ומדרכות. איך אומר לפיד ג'וניור בקמפיין הבחירות שלו?  "איפה הכסף??"

איכה הגענו למצב זה? אנשים זקנים ואמהות הדוחפות עגלות עוללים מתבוססים בבוץ טובעני בניסיון לצאת מביתם למטלות היום יום ואפילו שביל איִן. בורות פתוחים מפוזרים סביב ומכסה איִן. ליבי ליבי עם חברי בחן ותושבי ההרחבה הברוכים על אשר נפל בחלקנו ואין אחד הלוקח אחריות על המצב אליו נקלענו. הקיבוץ לדורותיו לא מכיר במושג אחריות אישית. זה לא בלכסיקון.

נקודת אור קטנה אחת זרחה בנפשי השבוע בראותי את תמונותיהם של ילדי גן דרור מטיילים בגבעה. תוך כדי דפדוף בתמונות הסבירה לי יפתי החסודה שהתמונות הבאות מצולמות בגינה האקולוגית שבגן. כמובן שמיד בראותה את סימן השאלה הנמרח על מצחי ומשם גולש לקרחתי הבוהקת, הסבירה לי היפה בטון מרחם וסלחני שגינה זו בנויה ומתנהלת על בסיס אקולוגי המתחשב בסביבה בכל תחום. מבנה היוצר חיסכון במים ועוד כהנה וכהנה. גינת ירק ותבלינים וגם פרחי העונה פורחים שם בגאון. הכול מעשה ידיהם הקטנות של ילדי הגן והצוות. ואני חושב לעצמי כמה שפר מזלם של ילדים אלו שיכולים הם לחוות את יופיו של הטבע כה קרוב לביתם, עם בגבעה או בגינה שבגן.

לכם אומר רק צאו לגבעה לחזות ביופייה של הפריחה בעונה זו, ואם מזדמן לכם כנסו לגן דרור ובקרו בגינה האקולוגית. אכן גינה לתפארת גן דרור, קיבוץ בחן ומדינת ישראל.

בני נרקיס