תגובות רבות קיבלתי בעקבות מאמרי האחרון "דבורה שיר ירוק בחן ודו גלגלי". חלקן של התגובות נכתבו במייל וחלקן בשיחה טלפונית או פנים אל פנים בשבילי הקיבוץ. גם מכתב כתוב בכתב יד אמיתי קיבלתי…… מדינה, חברת בחן, אשר מעדיפה לדבריה לא להשתמש במדיה האלקטרונית, אלא בכתב יד, דבר אשר נותן תחושה יותר אישית ובלתי אמצעית. זה טוב ויפה, מיוחד ושונה כל כך מכל האמצעים האלקטרונים בהם אנו משתמשים כיום לתקשורת בין בני אדם.

את התגובות ניתן לחלק לשתיים (ולא לשלוש כמו בצבא……). אלו שהתייחסו לנושא הגבעה ופנינת החמד הירוקה שיש לנו בחצר האחורית, וכללו גם הצעות שונות והבעת תמיכה כללית במוטיב המרכזי של המאמר, ואלו שרובן ככולן הגיעו מוותיקי בחן ובהן עדכנו החברים את עבדכם הנאמן בפרטי המאורע הטרגי של דבורה שיר ז"ל. רגע מרגש במיוחד עברתי בבוקרו של יום א.  הנייד שלי צלצל וברגע ששמעתי את קול הבס שדיבר אלי, לא ניתן היה לטעות בזהותו של האדם מעברו השני של הקו.  היה זה יגאל שיר בעלה לשעבר של דבורה שביקש להודות לי על שהעלתי את זכרה במאמר. ואכן, מרגש מאוד היה הרגע הזה. מזה שנים שלא שמעתי את קולו של יגאל ולא יכולתי לקבל עדכון טוב יותר לגבי מאורעות אותו יום עצוב בו נהרגה דבורה.

מכיוון שאני העלתי את שמה וזכרה בהקשרים שונים, אני מרגיש את החובה לעדכן את עצמי ואתכם, ולהעלות בכתב את מאורעות אותו יום אומלל כפי שקרו. דבורה למדה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א. ביום ההוא היה לה מבחן חשוב, ולכשהגיעה לאוניברסיטה הסתבר לה ששכחה בבחן טופס מסוים שבלעדיו לא יכלה להיבחן. דבורה, חשבה לתומה שתספיק לחזור לבחן,  לאסוף את הטופס החסר, ולחזור ולהיבחן בזמן. היא הספיקה להגיע לבחן, לאסוף את הטופס ויצאה בדרכה חזרה לתל אביב. בנקודה מסוימת באזור מכון ווינגייט התנגשה מכוניתה באי תנועה, התהפכה, ודבורה הושלכה מחוץ לרכב (חגורות בטיחות לא היו נפוצות אז..) ונהרגה במקום.  מר הגורל היה, שבתקופה זו יגאל שיר בעלה, שהיה איש רב פעלים, כיהן אז כמזכיר הקיבוץ.  מתוקף תפקידו קיבל את שיחת הטלפון מהמשטרה בה התבקש המזכיר להודיע לחבר יגאל שיר על מות אשתו בתאונת דרכים….!!!!

 

 

מתוך עיתון מעריב 17/06/1970

תודה רבה ליגאל שיר, דינה נוביק, ושלמה הלפר על כך שהחייתם את זכרוני הדל. זה המעט שיכולתי לעשות בכדי להנציח את שמה של דבורה. לו רק יכלו שועי עולם וקיבוצנו לעשות מעשה בחורשה עצמה, דיינו.

 

השם דבורה מקורו בספר שופטים, שם מסופר על דבורה הנביאה, ברק בן אבינועם, ויעל אשת חבר הקיני. כידוע לכם בין שלל נביאינו ושופטנו המוזכרים בספר הספרים, נכללות רק שלוש נביאות. מרים, דבורה, וחולדה. הרי זה לא סוד שהתנך נכתב בידי גברים, בעולם ובמציאות של גברים. כך שזה לא מובן מאיליו שאישה תזכה לפרק משלה,ותזכה בתואר נביאה ושופטת. מעטות הנשים שזכו לכך. מטיבה לתאר זאת הסופרת יוכי ברנדס בספרה "שבע אימהות" ואני ממליץ בחום לכל אחד לקרואו,  במיוחד לשוביניסטים שבייננו ולתומכי הדרת נשים. דבורה הנביאה אשת לפידות כיהנה כשופטת בימי שפוט השופטים, הייתה אישה משכמה ומעלה, בעלת חזון ואמיצה. לרעיה היא שכאשר ציוותה על ברק בן אבינועם לאסוף את בני נפתלי וזבולון ולהילחם ביבין מלך חצור אמר לה הסמרטוט (ברק) "אם תלכי עימי והלכתי, ואם לא תלכי עימי לא אלך" ותשובתה הייתה:"הלוך אלך איתך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור יהוה את סיסרא" (שופטים ד').  דבורה שיר הייתה ראויה לשם שקיבלה. לא לחינם נצרבה דמותה בתודעתי והרושם שהשאירה נשאר חקוק במוחי עד היום. הטיבה לתאר זאת דינה נוביק שכתבה לי במכתבה:" אשר לדבורה אני זוכרת אותה כאישה חזקה, מאוד נחמדה, עם דעות מאוד מגובשות, הייתה יכולה להיות מנהיגה שלוחמת עבור זכויות הפרט והנשים. חבל, איזה בזבוז של חיים". ואני זוכר שגם יפה היא הייתה !!

אילו דבורה חיה היום, לבטח היו ידיה מלאות עבודה. כלביאה המגוננת על גוריה הייתה עומדת אל מול כל אותם רבנים ופוסקי הלכה סוטים, המנסים ללמדנו אישה מה היא, ולמה התכוון אלוהים בבוראו אותה. הדרת נשים הינה תולדה של מוחותיהם הסוטים של רבנים שכנראה כל מה שיש להם בראש נמצא בין רגליהן של הנשים. והם לא עומדים בזה. כל כך קשה להם להבליג עד שכנראה כל אישה באשר היא מהווה עליהם איום. אז מה יותר קל מלהרחיק אותן, עד כדי לא לשמוע את קולן הערוותי ??? נשגב מבינתי. אני בכלל חושב שיתכן שטעות לשונית נפלה בסבך פלפוליהם ההלכתיים בגלל שהם לא מפסיקים לחשוב על נשים.  המילה הדרת, בלהדיר מקורה. "אני מדיר רגליי ממקום זה",  למנוע,  לעכב,  להרחיק.   ומכאן יוצא הדרת נשים.  אך ראו זה פלא, מאותו שרש יוצאת המילה הדרה.  "והדרת פני זקן"  אמרו אותם חז"לינו שלא חשבו רק על נשים….. להדור במובן זה אומר, לכבד, להפגין כבוד, דרך ארץ.  מוחם של פוסקי ההלכות של ימיינו כנראה שובש ע"י צפיית ייתר באתרי פורנו ברשת, וכך הם גורמים עוול בלתי יתואר ליותר ממחצית המין האנושי.

ואני, אני דווקא אוהב אותן, אוהב לשמוע את קולן הגבוה והצלול, אוהב אותן יפות ושופעות רגש, רגש שלנו הגברים קצת חסר…..אוהב אותן חושניות, וכל כך שונות מאיתנו, עד שאין מוחי הצר מסוגל להבין אהבת גבר אל גבר מה היא. אך לא בגלל זה אדרוש להדיר את ההומוסקסואלים ! ואולי כל אותם פוסקי ההלכות, העבדקנים ולובשי השחורים בני ימנו אוהבי גברים הם ??? אכן נקודה למחשבה.

מאמר זה מוקדש לדבורה שיר ז"ל, לכל הנשים המדוכאות במחשכי מאה שערים, בני ברק, והיכן שלא יהיו, ולשני הנשים הממלאות את חיי עפרה אשתי ומעיין ביתי המקסימה שבלעדיהן לסחבה עבדכם משול.

שבת שלום.
בני.

תודה לארכיון קיבוץ בחן ולמריאנה קריגר על תמונתה של דבורה שיר.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן