בהעלות עבדכם הנאמן ברוב עוונותיו את דף הפייסבוק שלו לפני ימים מספר, נתקלתי בפוסט ותמונה שפורסמו בעמודו של קיבוץ בחן  ע"י זיו בת אור.  זיו היא זוגתו  של אדיר מרין, יליד ותושב בחן (עזב את החברות בבחן לפני כמה חודשים והשאיר אותנו לבד בנטל המיסים…). התמונה של אדיר  אדיר אשר תיפקד כגנן הקיבוץ שנים רבות הוא אדם יקר, חובב טבע ובעלי חיים, צמחים וצמחי מרפא, וכל אשר יכנס לביתו יאלץ להשתלב בחברתם מקסימה של שניים שלושה כלבים במגוון גדלים וסוגים, כמה חתולים, אוגרים, סנוניות , סממיות ושאר ירקות.  איש של צומח וחי, הרבה טבע, ומעל הכל אדם טוב לב. לא אכביר מילים על אדיר כי זה נושא שדורש מאמר נפרד… רק אומר שאני מכירו מאז היה תינוק ואני ממליץ בחום לכל משתכני הקיבוץ החדשים להכיר את אדיר הגנן ובת זוגו זיו . ובכן בתמונה נראה אדיר יושב על סלע גדול המזכיר מבנה של כיסא בינות לעצי הזית, ובפוסט שאלה:  " האם זה כיסא המלך האבוד? אדיר מחכה לתגובות…… "  אז החלטתי להגיב ולנסות ולבדוק האם זה הוא  כיסא המלך הזכור לי מימי ילדותנו.

יצאתי בבוקר חורפי שטוף שמש יחד עם שובי ששמח במיוחד הפעם לצאת לטיול בגבעת תל בחן, לאחר ששמע ממני שהפעם יהיה זה טיול ארוך ומיוחד כי טיול שורשים הוא !! טיול לחיפוש כיסא המלך האבוד מימי ילדותנו.  למי מכם שאינם מכירים את הווי הקיבוץ מימים ימימה אומר רק שבשיפולי הגבעה המזרחיים של תל בחן ישנו  עמק קטן בינות לשני שלוחות שיוצרות מבנה דמוי אמפי טבעי.  בשנות השישים והשבעים המוקדמות היו המטפלות והמדריכים לוקחים אותנו הילדים לטייל ולבקר את כיסא המלך שהיה בעצם צמד סלעים דמוי כיסא (צריך רק קצת להפעיל את הדמיון…ובימים ההם הפעלנו אותו לרוב. הרי הטלוויזיה עוד הייתה בחיתוליה וסטיב ג'ובס השם יקום מחשבו  עדיין שיחק ג'ולות..) ושהיה ממוקם במרכז הצלע המרכזית של האמפי, הווה אומר המקום הטוב בטריבונה. אנו הילדים הפלגנו בדמיוננו אל מחוזות של מלכים ורוזנים,קיסרים וצבאות של פרשים המתכנסים להם באמפי אל מול הכיסא המפואר שעליו ישב הוד מעלתו המלך,תפקיד שעבר בתורנות מילד לילד באדיקות ודייקנות מופלאה,  וחסר לדרדק שינסה לגנוב את תורו של ילד אחר בתואנה של "אני רק שאלה" סטייל קופת חולים…

את דרכי עשיתי הפעם דרך חורשת דבורה.  חורשת דבורה, חורשת אורנים שניטעה ע"י חברי בחן אי שם בתקופת ילדותנו לזכרה של דבורה שיר שנהרגה בנסיבות טרגיות בתאונת דרכים קטלנית בדרכה אל או מ תל אביב לבחן, לצורך עבודה או לימודים, ומותירה אחריה בעל  וילד צעיר בימים.  לצערי הרב זכרוני הדל  הוא כחזות החורשה היום, מוזנחת ועזובה, כך שלא אוכל להוסיף יותר פרטים על הנסיבות המדויקות של המקרה ואשמח אם מי מחברי בחן הוותיקים ירענן את זיכרוני הדל.   דמותה של דבורה שיר שהייתה אישה יפה עם חיוך מקסים ונוכחות אשר כנראה הייתה מיוחדת, כי נצרבה היא בתודעתי  ועד היום אני זוכר אותה כאישה שהייתה משכמה ומעלה. ואכן מיוחדת כנראה היא הייתה כי לא כל חברת קיבוץ בימים עברו למדה או עבדה בתפקיד מסוים בתל אביב (סוכנות? תנועה? איחוד הקבוצות?…) ועוד נסעה לשם יום ביומו.

מיד בצאתי מהחורשה לכיוון הבריכה וההרחבה פניתי בכיוון כללי של צפון צפון מזרח בשטח החשוף שהוא הוא תל בחן.  מרבד ירוק של עשביה מגוונת שזה אך נבטה צובע את כל המרחב החשוף, עד לשיפוליה המזרחיים של הגבעה וגולש מטה. אם נמשיך ללכת  באותו כיוון נאלץ לחצות גדר בקר וממולנו משתרע האמפי האבוד. בשנות השישים והשבעים המקום היה חשוף וללא עצים וניתן היה להבחין בתוואי הקרקע טוב יותר  אך כיום כל העמק הקטנטן הזה מיוער בחורש מעורב של עצי אורן ועצי ברוש, וחרובים שבעונה זו רוחשים זמזום דבורים המבשר על פריחתם.   היה נחמד לחשוב אילו שועי קיבוצינו וקובעי המדיניות בו היו טורחים לסייר במקום ולקבל החלטות על הפיכת כל שיפוליה המזרחים של הגבעה למעין שמורה ירוקה המיועדת לטיפוח ושימור . לטפח ולפתח את חורשת דבורה כאתר לבילוי בחיק הטבע ולעריכת פיקניק משפחתי או בשפת העם, מנגל בחיק הטבע, ובמקביל גם לציין, שם בחורשה ההיא, את עובדת היותה חורשה אשר ניטעה בעמל כפיהם של חברים חברות וטף, בחגי ט"ו בשבט שונים, לציון זכרה של דבורה שיר חברת בחן. לא משנה העובדה שיגאל שיר בעלה של דבורה שיבדל לחיים ארוכים, שהיה איש רוח מטווה דרך, מדריך נוער, ומורה לספרות עזב את הקיבוץ בתחילתו של משבר אמצע שנות השמונים (ושעד היום זה נראה כאילו לא השכלנו להיחלץ ממנו) וכיום לא גר בבחן.

כך התנהלתי לאיטי על צלע השלוחה המרכזית של האמפי מהרהר לי על דבורה שיר ועל ילדות קסומה, על תחנות כוח ושטחים ירוקים, על איך תראה סביבת ביתנו בעתיד ועל כל הפוטנציאל שטמון בפיסת שטח ירוקה זו, עד שכסא המלך נגלה אלי במלוא הדרו. מיהרתי לצלמו בעזרת הנייד שלי בכדי שאוכל להעלותו  בדף הפייסבוק של בחן ולהוכיח את אדיר ידידי היקר בטעותו!!! זה לא דבר של מה בכך אל מול בקיאותו של אדיר בכל הנושאים הללו.

מחשבות רבות עברו במוחי כאשר שמתי את פעמי חזרה הביתה והחלטתי שאשוב בקרוב לסייר באזור האמפי אבל הפעם על ה KLE 500 שלי. ואכן כך עשיתי כמה ימים לאחר מכן, נהנה גם מיופיו של הטבע שכל כך סמוך לביתי וגם מרכיבת שטח. ולמי מבינכם אשר אינו בקיא בשמות ומודלים של אופנועים רק אספר שהאופנוע אשר ברשותי מדגם KAWASAKI KLE 500 הוא אופנוע דו שימושי. כלי אשר בנוי גם לנסיעת כביש מהנה וגם  לנסיעות בשטחים פתוחים והררים ובדרכי עפר ושבילים. גבעות השומרון הטובלות בירוק כחלחל ממזרח ועמק חפר ממערב זה הנוף שנישא אל מול עיני בעת שרכבתי להנאתי על תל בחן מנסה שוב להגיע אל כיסא המלך. ליבי נחמץ מהמחשבה שכל זה עלול להפוך לאזור תעשייתי מזוהם בו ארובות פולטות עשן וגז (לפי התקן ……) יכערו את קו הרקיע ויזהמו את האוויר שאנו ילדינו ונכדינו נושמים. קווי חשמל דרכים וכבישים, צינורות מובילים ומבני תעשיה, האם זה הוא חזוננו הירוק??  עוד לא מאוחר להחליט שאת פיסת השטח הזו אנו משאירים ירוקה ומטפחים אותה להנאת כל תושבי בחן. לעצמי ציינתי שאולי עדיף כלל לא להיכנס לשטח זה בעזרת רכב ממונע כל שהוא כולל אופנועי האהוב. הרי נחמד יותר, שקט יותר, והורס פחות לטייל בפינות חמד אלו ברגל. ואכן כך עשינו.

תרמיל קטן ובו גזיה וקפה, תה וכוסות מספר, על שכמי. מקל בידי (סתם… באמת לא היה מקל רק שזה מתלבש יפה…) עפרה זוגתי ומעיין ילדתי המקסימה, מוטי הכורדי וחגית זוגתו, שכנינו שבהם התברכנו וכמובן דילן הנבחן ושובי הקטנטן כך כל החבורה יצאה בבוקרו של שבת לבקר את כסא המלך. ככל שסירנו יותר בשטח נתגלו חילוקי דעות עמוקים ומהותיים לגבי מיקומו המדויק של הכסא האבוד אך בנושא אחד הייתה הסכמה ללא עוררין. חייבים לשמר את האזור הזה כמו שהוא. מעטים הם הישובים במרכז הארץ שהתברכו בפנינת חמד ירוקה ויפה כבחן. ולמי שלא מכיר אני ממליץ בחום לקחת תרמיל ומקל ולצאת לטייל בחצר האחורית של הישוב. אני סמוך ובטוח שתחזרו עם תובנות חדשות על אייך יראה יישובנו בעתיד.

בני נרקיס.

תגובה אחת

  1. בעקבות המאמר כתב חבר קיבוץ:

    "בתור חבר ותיק שהיה בידידות עם דבורה שיר, אני יכול לספר שדבורה היתה בחורה מדהימה, ההיסטוריה שלה גם היתה מיוחדת, למעשה דבורה היתה ילידת פולין, בדרך לא דרך ניצלה ומשפחתה הצליחה לשרוד את השואה. היא הגיעה לארגנטינה, ניכנסה לתנועה שלנו (למרחב) ובין היתר הכירה את יגאל שיר, שהיה לבעלה, בשנת 1960 עלו לארץ, עברו הכשרה בקיבוץ מצובה ולאחר מכן השתלבו בקיבוץ בחן, בינתיים נולד בנם היחיד, צביקי. דבורה נבחרה להיות מזכירת התנועה בארץ ומשום כך היה לה רכב צמוד. תוך כדי עבודה בתנועה, בתל אביב, גם למדה. באותו יום גורלי, היא הספיקה לנסוע לתל אביב, ותוך כדי שמה לב ששכחה ניירות שהיתה זקוקה למבחן. היא הספיקה לחזור לקחת את הניירת ונסעה שוב לתל אביב, ובערך בצומת אביר היתה התאונה. התאריך היה: 16.6.1970.

    כך למעשה נקטפו חייה, כשהיא סך הכל בת 29.

    דבורה היתה מלאת מרץ ותמיד היו לה רעיונות, היתה מאד פעילה בקיבוץ ובלטה באופן מיוחד. דבורה היתה אשה יוצאת דופן בכל המובנים וחסרונה הורגש במשך השנים."

    קברה של דבורה חן

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן