קיבוץ בחן הוקם בשנת 1954 
(טקס העליה לקרקע והנחת אבן הפינה לקיבוץ בחן ב-10 לאוקטובר 1954 – ערב חג הסוכות) ע"י גרעיני עולים (הראשון נקרא גרעין 'למרחב') מארגנטינה בפרט ודרום אמריקה בכלל, אשר הקימו מאפס את הקיבוץ על משלט צבאי מימי מלחמת העצמאות שכונה "משלט 82". טקס העליה לקרקע מתוך ארכיון הסרטים הישראלי
הגרעין הראשון הגיע בחודש מאי 1954 אחרי שלוש שנים של הכשרה בקבוצת כנרת, למדו עברית ואיך לנהל משק – קיבוץ. למדו חקלאות ואת ענפי הייצור והשירות.
מכנרת הם עברו לקיבוץ אלומות שהיה בשלבי פירוק, בתקופה זו התגייסו החברים לצבא כגרעין נח"ל ובסיום תקופת השירות התחילו לחפש נקודת התיישבות להגשמת החלומות שחלמו בגולה: להקים ישוב בארץ ישראל.
מוסדות ההתיישבות הציעו להקים נקודה חדשה בגליל או להצטרף לאלומות ולהקים מחדש את הקיבוץ מעל הכנרת והצעות נוספות שנפסלו. הגרעין הראשוני של בחן חיפש מקום אתגרי שתהיה לו תרומה משמעותית בהגנה על הגבולות. כשבחנו גבעה מתנשאת מעל לכל השטח סביב מול גבול ירדן במותניים הצרים של המדינה, 15 ק"מ בין הגבול לים, מצאו את מבוקשם. במקום היה משלט צבאי שבו חיילי נח"ל ששמרו על האדמות ועל הבטחון הגבול. טרשים מסביב, תל עתיק, גבעות חשופות ושכנים עוינים, זה האתגר שחיפשו והאמינו שעם זה יוכלו להתמודד.
חיילי הנח"ל עזבו כאשר הגיעו למספר התושבים הנדרש להקמת הישוב, חברי הגרעין הראשוני, 27 אישה ואיש, הכשירו את הקרקע (תרתי משמע) לגרעיני תנועת הנוער החלוצית שהשאירו אחריהם בדרום אמריקה, המחנכת את בוגריה לעליה והגשמה. וכך הקיבוץ גדל והתרחב.
הקיבוץ מאז ומעולם הוגדר כלא משויך תנועתית והיה תמיד א-מפלגתי שלא כמו קיבוצים אחרים אשר קיבלו סיוע מתנועת אם או ממפלגה פוליטית כזו או אחרת. בחן הוקם ושרד שנים רבות בכוחות עצמו, ומה שהניע את מקימי הקיבוץ היא האידיאולוגיה וערכי הציונות והחלוציות שאותם הביאו מהבית ומתנועת הנוער.
במרוצת השנים קיבוץ בחן חווה משברים כלכליים וחברתיים שפקדו בזה אחר זה את הקיבוץ. כבר בתחילת שנות ה-70 שקלו ברצינות על פירוק הקיבוץ על הפרק באותה עת היה עתיד הקיבוץ. דעה הרווחת אז בבחן שזמנו של הקיבוץ תם ויש לעבור למודל אחר. "אחת האפשרויות לקיצור הגסיסה הוא מעבר לחיי מושב שיתופי", נכתב בעלון קיבוץ בחן 'במשלט'. "המשק החקלאי יישאר משותף כמו היום, שאר החברים רשאים לבחור במקום עבודה כחפצם… …יש קושי במציאת האומץ הציבורי הדרוש כדי להודות בכישלון מסורת קיבוצית, עקרונות קיבוציים ותנועה ממוסדת וחזקה".
בשנות השמונים של המאה ה-20 התרחש זעזוע כלכלי וחברתי בתנועה הקיבוצית שלא פסח גם על בחן ובעקבותיו חלה עזיבה גדולה של חברי קיבוץ וביניהם בעלי תפקידים מראשי הקיבוץ ועמודי התווך.
הזעזוע היה עמוק בקרב אלו שנשארו, והפצעים שהגלידו הותירו צלקות עד היום בנשמותיהם, אך בכוחות משותפים הצליחו הנשארים לאסוף את השברים, לשקם את הקיבוץ ולהקימו בשנית והפעם עם ניסיון של מעל ל-30 שנה. קיבוץ בחן הוא מחלוצי הקיבוצים שהחלו להנהיג שיטת תפיסה אחרת מהשיטה שהייתה נהוגה עד אז בקיבוצים: לא עוד תפיסת השוויון הטוטאלי של שיטת הקיבוץ הישן, שלפיה כל אחד נותן את מה שהוא יכול ומקבל את מה שהוא צריך, מעתה כל אחד יקבל על פי מה שהוא נותן. לא עוד אבטלה סמויה ובזבוז לא מבוקר. מעתה דרישות יצרניות ומתן דין וחשבון. אך מצד שני החליטו חברי בחן לשמר את הדמוקרטיה ואת עיקרון העזרה ההדדית וחיי הקהילה ולהיות ערבים זה לזה, לעזור לנזקקים, לחולים ולבעלי המוגבלויות.
הקיבוץ שבהקמתו הורכב ברובו מילידי דרום אמריקה, שהמשברים לא הצליחו לשבור, נותר קיבוץ עד היום, גם אם כזה שמתחדש.